שיטת העקירה
שיטת העקירה מתייחסת לגישה עיצובית שבה המרכיבים המרכיבים של אב טיפוס מקורי לא עוברים כל שינוי מהותי, אלא רק מוזזים למיקומים שונים. לדוגמה, העברת כיס זהה למקום חדש-מנקודת מבט זו- הופכת את שיטת העקירה לפשוטה ויעילה ביותר. כדי להשתמש בשיטה זו עם רבגוניות רבה יותר, מעצבים בפועל משלבים אותה לעתים קרובות עם אסטרטגיות עיצוב אחרות וטכניקות סטיילינג.
שיטת הדראפינג
כדי לדמיין את התוצאה האסתטית האמיתית של עיצוב, רכיבי בגד בודדים לא רק מכוסים בקנה מידה מלא של 1:1 אלא גם מיוצרים בדיוק קפדני. לאחר השלמתם, החלקים המכוסים הללו ממוקמים על האזורים המתאימים של הטופס. פרטים מבניים מקומיים מסוימים-שעשויים להיות בלתי נתפסים רק באמצעות שרטוט דו-מימדי-מופיעים לעתים קרובות באופן ספונטני ואורגני במהלך התהליך האיטרטיבי של עיצוב ובנייה בו-זמנית. אכן, פרטים מבניים מורכבים מסוימים הכרוכים במעברים מרחביים מורכבים *חייבים* להתממש באמצעות שיטה זו. תוצאות עיצוב הנגזרות מ-או מאומתות על ידי-גישה פיזית, תלת ממדית זו-מהימנה ביותר, ומבטיחות פערים מינימליים לגבי תצורה מרחבית והיתכנות ייצור.
שיטת הווריאציה החומרית
שיטת וריאציה החומרית כוללת יצירת עיצוב חדש על ידי שינוי הרכב החומרים של רכיבי הבגד הקיימים. החומר הוא אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים הן על האופי הסגנוני והן על ההשפעה החזותית של עיצוב. מעצבים עשויים להיתקל מדי פעם ברכיבי בגד ספציפיים-בין אם מוגדרים לפי צורתם, הטכניקה או תכונות אחרות שלהם-המשמשים כמקורות השראה יקרי ערך; פשוט על ידי החלפת החומר המקורי בחומר אחר, אפשר ליצור שפע של עיצובים רעננים וחדשניים.
