במשך חלק ניכר מההיסטוריה, לבוש הילדים היה רק גרסה מוקטנת- של בגדי מבוגרים. כפי שמעידים דיוקנאות מתקופת הרנסנס והתקופה הקולוניאלית האמריקנית, ילדים לבושים בסגנונות זהים לאלו של המבוגרים של זמנם-לובשים את אותם גזרות-נמוכות, תחתונים ומכנסיים.
רק בסוף המאה ה-19 החלו סוף סוף בגדי הילדים המערביים לסטות מאופנת המבוגרים. ילדים החלו ללבוש מדי בית ספר; לדוגמה, כל הבנות יתלבשו באנסמבל אחיד של "חום ימי"-המורכב מנעליים כהות עם כפתורים-גבוהים, חצאיות באורך-שוק וגרביים כהות. מבחינה היסטורית, חלק גדול מבגדי הילדים נעשה בעבודת יד ועוצב במידות גדולות מעט כדי להתאים לגדילה המהירה של הילד; יתר על כן, הבגדים הללו נתפרו בעמידות רבה כך שניתן היה להעבירם לאחים צעירים יותר. בעוד שמיעוט קטן של בגדי ילדים יוצרו על ידי היצרנים הקיימים המעטים, מגוון הסגנונות שהציעו מפעלים אלו היה מוגבל ביותר.
